מבוא
1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע שלוש עבירות: ניסיון לקבלת דבר במרמה - עבירה לפי סעיפים 415 ו- 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, (להלן:
"חוק העונשין"); זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר - עבירה על סעיף 418 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף - עבירה על סעיף 420 לחוק העונשין. כמפורט בהרחבה להלן החלטתי לזכות את הנאשם.
2. מתוך תיאור העובדות שבכתב האישום עולה כי הנאשם הוא בעל מניות בחברת 'יד קייזר' בע"מ (להלן:
"החברה"), שהיא חברה פרטית. הנאשם היה מעוניין בקבלת רשיון ספק גז ולשם כך פנה בבקשה למנהל ענייני בטיחות הגז במשרד התשתיות, (להלן:
"המנהל"). במסגרת הבקשה שהגיש, צרף כפי שנדרש, בין היתר, העתק חוזה עם ספק גז מורשה בתחום פעילות האחסון וההובלה של גז. עוד מתואר כי חברת אובק גז בע"מ (להלן:
"אובק גז") היא חברה המורשית לעסוק בהובלת גז.
3. הטענה שמועלית כלפי הנאשם היא כי במועד כל שהוא לפני יום 7.3.07 הוא זייף הסכם להובלת גפ"ם לצוברים שנערך בין החברה לבין אובק גז ולפיו אובק גז תוביל במיכליותיה גז עבור החברה. ההסכם, שהוגש כמוצג וסומן ת/3, (להלן:
"ההסכם") נושא את התאריך 26.9.2006. בהמשך הגיש הנאשם את המסמך המזויף, ההסכם, ביחד עם הבקשה לרישיון ספק גז ושלח אותם למנהל. משלוח ההסכם נעשה מתוך ידיעה שאין בו אמת שכן במועד הרלוונטי לא נחתם כל הסכם בין החברה לבין אובק גז. המנהל קיבל את הבקשה בצירוף המסמך אך החליט שלא להיעתר לבקשה.
4. כעולה מתוך כתב האישום - בבסיסו עומדת ההנחה כי המסמך - ההסכם בין החברה לבין אובק גז - הוא מסמך מזויף וכפועל יוצא מהנחה זו נגזרת המסקנה כי בשימוש בו נעשה ניסיון לקבל דבר במרמה; זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף.
5. בתשובתו לאישום טען הנאשם כי הנאשם קיבל את המסמך חתום מגורם שלישי, מר ליאור עובדיה, וכי כתב האישום חסר כל תוכן ופרי של רדיפה של הנאשם.
העובדות
6. אין למעשה מחלוקת על חלק גדול מהעובדות ובהן כי אכן הנאשם הגיש את הבקשה בשם החברה למנהל וכי במצורף לבקשה צירף את ההסכם בין החברה לבין אובק גז שלטענת המאשימה הוא הסכם מזויף. עוד אין מחלוקת על כך כי בסופו של דבר לא ניתן לחברה היתר בהתבסס על ההסכם האמור ולא ניתן לה היתר בכלל.
7. המחלוקת המרכזית היא באשר לנסיבות יצירתו של אותו הסכם, נסיבות החתימה עליו וזהות החותם והאם אכן מדובר במסמך מזויף שהוגש על ידי הנאשם למנהל מתוך כוונה לקבל את הרשיון שלא כדין. עוד התעוררו שאלות באשר לתהליך שהתנהל לגבי אישור בקשת החברה.
גרסת ולדימיר נומרובסקי
8. העד היה במועד הרלוונטי סמנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות והיה ממונה על רישוי בתחום הגז. במסגרת עדותו הוא הגיש מסמך שנקרא 'סיכום פורום רישוי - בקשתה של חברת יד קייזר לרשיון ספק גז' - ת/2. המסמך מתעד דיון שהתקיים לגבי בקשת החברה ביום 13.11.07. במסגרת הדיון נכתב כי המבקש הגיש הסכם שירותי הובלה עם חברת אובק גז ומנהל חברת אובק גז טוען כי המסמך מזויף. בהמשך נכתב כי המסמך הנדון מעורר ספק לגבי אמינותו ולכן יש לדרוש הסכם חדש להובלת גז. כמו כן הונחה אחד ממשתתפי הישיבה, ארז ובדקר, להגיש תלונה במשטרה בגין הגשת מסמך כוזב. עם זאת הוחלט על המשך תהליך הרישוי.
גרסת ארז ודבקר
9. העד הוא ראש תחום רישוי במנהל הגז. בעדותו הוא התבקש להתייחס להסכם ואמר שההסכם, כפי שהוגש למנהל, אינו ממלא אחר הדרישות מאחר ובחתימות לא רשומים שמות החותמים (עמ' 30, ש' 2-3). הוא תאר את שיחת הטלפון שערך עם תמים חרזאללה, (להלן:
"תמים"), מנהלה של חברת אובק גז, כדי לבדוק את אמינות המסמך. הוא מסביר כי בדק עם תמים באופן טלפוני - 'התקשרתי אליו לפלאפון ודיברתי איתו ישירות. בנוסף גם אחיו שהיה בעל סמכות לא חתם' (עמ' 30, ש' 10-11). מכל מקום הוא הבהיר כי במסגרת תפקידו עליו לוודא כי מדובר במסמך מקורי וכי מי שחתם אכן חתם עליו. לדבריו המסמך כפי שהוא לא היה מביא לקבלת רישיון אלא אם היו מתקנים אותו ומוסיפים את זהות החותמים והוא היה בודק זאת (עמ' 31, ש' 5-19). בחקירה הנגדית הוא אמר שתמים אמר לו שכוסאי (הכוונה לכוסאי חרזאללה, אחיו של תמים, (להלן:
"כוסאי"), לא חתם אך הוא עצמו לא דיבר עם כוסאי (עמ' 32, ש' 13).
גרסת תמים חראזאללה
10. העד הוא הבעלים של חברת אובק גז וכיהן באותה תקופה כמנכ"ל החברה ומורשה החתימה היחיד לחתום בשמה. כאשר הוצג בפניו ההסכם הוא הבהיר כי החתימה עליו אינה חתימתו וכן כי לא הייתה לו חותמת כזו (עמ' 17, ש' 19). הוא צין כי אינו מכיר את הנאשם או את הצד השני להסכם (עמ' 17, ש' 20-23). באשר לסמכות לחתום בשם החברה הוא אמר כי אף אחד אינו רשאי לחתום למעט הוא עצמו (עמ' 18, ש' 20). שאלה נוספת שהופנתה אל העד היא האם הוא שאל אחרים, בכירים, אם חתמו על הסכם כזה. תשובתו הייתה 'שאלתי את האח שלי ליתר בטחון, למרות שהוא לא מורשה לחתום, קוראים לו כוסאי' (עמ' 18, ש' 28). מאחר ותשובתו לא התקבלה כראיה לאמיתות התוכן בשל כך שמדובר בעדות שמיעה אמנע מלהתייחס אליה (עמ' 19, ש' 14). תמים הוסיף כי בכל מקרה ההסכם לא היה מסייע כי משרד התשתיות לא היה מאשר הסכם כזה (עמ' 19, ש' 22-24). בחקירה הנגדית הוא אישר כי בשנת 2006, השנה שבה נחתם המסמך, היה אחיו כוסאי עובד בכיר בחברה וסיים לעבוד בה באמצע שנת 2006. הוא הוסיף שאם אינו טועה כוסאי כבר לא היה עובד החברה (עמ' 20, ש' 10-12). כוסאי, לדבריו, עזב והקים עסק משלו באותו תחום (עמ' 21, ש' 1-2). העד אישר כי הוא מכיר את ליאור עובדיה, (להלן גם:
"ליאור") וכפי שיפורט להלן היה זה שקישר בין חברת אובק גז לבין הנאשם) כמי שרכש ממנו גז (עמ' 21, ש' 26-27).
גרסת הנאשם
11. הנאשם נחקר במשטרה חקירה ארוכה וממושכת גם בעניינים אחרים. באשר למסמך הוא אמר שהוא מכיר את המסמך, שלח אותו למנהל וכי זה ההסכם שעשה עם אובק גז. לדבריו אנשי המינהל אמרו לו שהם פוסלים את אובק כי אין לחברה זו משאית (ש' 200-203). הוא התבקש לספר לחוקר על נסיבות החתימה על ההסכם: 'עם מי ישבת, איפה היה המו"מ, מה היו העלויות וכד' והשיב 'האמת אני לא מכיר את אובק כל כך טוב. ליאור עשה את התיווך. הכל נעשה בפקס. את המכתב הזה ניסח אובק גז ומה שהוא כתב אני חתמתי' (ש' 206-207). הוא נשאל מי חתום על המסמך מטעם אובק והשיב 'לא יודע, אני לא יודע, הכל נעשה מולו בפקס, זה הבעל בית של אובק' (עמ' 209). הוא שלל את האפשרות שזייף את המסמך וטען שקיבל אותו בפקס. הוא שב ואמר כי לא הוא דיבר עם מנכ"ל אובק אלא ליאור (ש' 220). הוא אמר שאינו יודע מי הוא תמים חרזאללה (ש' 224-225) וכן לא ידע מי הוא קוצי (כוסאיי -א.ד). חרזאללה (ש' 245-246). למרות תשובות אלה ואף שלא ידע מי הם תמים וכוסאי הוא השיב בתשובה לאמירה כי תמים אמר שהמסמך מזויף את התשובה 'אין לי מה להגיד. אחד משני האחים חתם. עכשיו הם בסכסוך' (ש' 317).
12. מטעם הנאשם הוגש גם מכתבו של עורך הדין יובל סדן מיום 19.5.08 (נ/4) בו התייחס למסמך וטען כי אינו מזויף וכי נחתם על ידי אובק בנוכחות מר ליאור עובדיה שמסר לנאשם את המסמך.
13. בעדותו בבית המשפט אמר הנאשם כי באותה תקופה היה במשרד ביחד עם ליאור וליאור אמר לו שיש מי שיכול לחתום איתו על הסכם, חברה בשם 'אובק גז' ושהוא יכול להחתים אותם. הנאשם נכנס לאינטרנט, הוציא הסכם, חתם עליו מראש ונתן לליאור שיחתים את אובק (עמ' 39, ש' 1-5). זהות הבורר שמופיעה בהסכם, עו"ד יעקב שפיגלמן, הופיעה בנוסח שהיה באינטרנט. לדבריו לאחר שליאור לקח את ההסכם הוא החזיר אותו אליו כעבור כמה ימים (עמ' 39, ש' 16). הוא אמר כי הוא עצמו לא הלך לאובק כי אינו מכיר אותם. מכיוון שליאור מדי פעם היה נוסע לשם הוא נסע והביא (עמ' 39, ש' 22-23). באשר לחתימות הוא אמר כי הוא שם את חותמת החברה שלו וחתם והצד השני היה ריק (עמ' 40, ש' 32). הוא שב ואמר כי אינו מכיר את תמים וכוסאי (עמ' 40, ש' 33-34).